<h1>ראבי"ה סימן ק"ד</h1>
<h2>דף לז:</h2>
טרוקנין חייב בחלה מאי טרוקנין כוכא דארעא, מלשון כוך, [ואופין אותו] בו וחשיב ליה כתנורא, וכי אתא רבין אמר ר' יוחנן טרוקנין פטור מן החלה. ובפ' כל שעה פליגי במעשה אילפס. ובתשובות פירשתי הכל. אמר אביי טריתא פטור[ה] מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי גביל מרתח ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח. והיכי דעשאם כעבין חייבין, כלמודין פטורים: וטריתא מברכים עליה בורא מיני מזונות, ואם קבע סעודתו עליה מברך עליה המוציא וג' ברכות לאחריה, כדחזינן מעשה רב דמר זוטרא. אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם עוני קרינא בה. ואע"ג דגמרי להו לחם לחם מהדדי בריש מסכת חלה בירושלמי ובפ' כל שעה ובפרק העומר, כיון דעל ידי קביעות נקרא לחם נפיק בה נמי בפסח: (לח.) אמר מר בר רב אשי דבש תמרים מברך עליה שהכל נהיה בדברו דזיעה בעלמא הוא כר' יהושע שפוטר מחומש. וטעמא דלמשקה קאי, והא דאמר מיא דכולה[י] סילקי כסילקי לדברי המפרשים שעוצרים ממנו משקים, שאני התם דלאכילה על ידי טיבול קאי ומשקה הבא לאוכל כאוכל דמי: תמרי דעבדי מינייהו טרימא במילתייהו קיימו ומברך עליהם בורא פרי העץ, דלאו מזיק הוא. ופר"ח אבל דקורטמי דפורצני דשומשמי לא איפשטא והלכך מברך עלייהו שהכל נהיה בדברו דתנן ועל כולם אם אמר שהכל יצא: שתיתא עבה מברך בורא מיני מזונות. ואם היא רכה מברך שהכל נהיה בדברו, אע"ג דרכה עבדי להו לרפואה, מיהו כיון שמתהני מינה בעי ברכה. ומיהו בורא מיני מזונות לא מברך, כיון דעיקרו לא בא לאכילה גרידא לסעודה. וסלקא לן הלכתא דדבש תמרים וכל כיוצא בו כגון יין תפוחים ומי תותים וחומץ של ענבים סתוונית מברך שהכל נהיה בדברו. והוא הדין חומץ סתם, וחומץ סתוונית נקיט משום תרומה, דאלו יין שנתחמץ חייב בתרומה, [דמפרי בא], ותנן לקמן (מ:) על הנובלות ועל החומץ ועל הגובאי מברך שהכל נהיה בדברו. וכן שכר שעורים מברך שהכל נהיה בדברו, ולא דמי לתערובות חמשת המינים, שהם דרך אכילה, וכן למיא דסילקי כסילקי נמי לא דמי, שמטבל בהם ואוכל, דלא עדיף שכר שעורים משתיתא הרכה דאמרינן מברך שהכל נהיה בדברו, ותו דת"ר בפ' המוכר פירות אחד [שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד] שמרי יין מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברך עליהם בורא פרי הגפן רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין הלכה כאחרים.
